ד”ר טל קרסובסקי

טיפ למרצים מתחילים או לא מתחילים?

אני חושבת שקטונתי. אני בעצמי לומדת כל הזמן, גם מסטודנטים וגם ממרצים ומרצות אחרים. אולי הטיפ שלי הוא לא לבוא עם עודף ביטחון עצמי. סטודנטים מאוד שונים היום מאלו שהיו לפני כמה שנים ולכן מה שלא חשבנו לעשות עד לפני כמה שנים, היום אנחנו עושים. אני משתדלת לא להיות על אוטומט, זה דורש המון זמן ומחשבה, שלא תמיד יש אותם.

מה את הכי אוהבת בהוראה?

אני מאוד אוהבת ללמד. זה לא בא לי טבעי לעמוד מול כיתה אבל אני אוהבת את זה – בסופו של דבר זה המשובים של הסטודנטים והמבט בעיניים, ואני מקווה שהוספתי להם קצת ידע או פרספקטיבה או חשיבה. למשל, בתואר הראשון שלנו אני מלמדת שנה א’ מכניקה ושנה ג’ ניתוח הליכה, וכשהם מגיעים בשנה ג’ אני רואה שהם עברו דרך – שהם רכשו המון ידע והבנה. זה נהדר לראות.

איך את נשארת רלוונטית?

לא בטוחה אם אני נשארת רלוונטית. אני מאוד משתדלת, אבל זה נורא קשה. הדוגמא הכי טובה היא הקורונה: איך שלימדנו לפני הקורונה הפך להיות לא רלוונטי, וזה היה מאמץ לשנות את כל הכלים. השאלה מה מתוך לקחי הקורונה אפשר להמשיך וליישם? אני לא יודעת מה המודל הנכון ללמידה בעידן החדש, אני חושבת שכל עולם האקדמיה יצטרך בסופו של דבר לעבור שינוי מהותי, בעידן שבו בינה מלאכותית עוברת את מבחני הרישוי ברפואה. אנחנו בחוג לפיזיותרפיה מנסים לעדכן את תוכנית הלימודים באופן תדיר. למשל, הוספנו מפגשי ליווי רגשי לסטודנטים בזמן ההתנסויות, צורך שעלה מהשטח ויכולנו לתת לו מענה.

בעולם שאנחנו הולכים אליו הרבה מהיכולות החשובות קשורות לאנשים של טכנולוגיה ואינטראקציה עם טכנולוגיה. פיזיותרפיסט שחושב להתקדם בחיים המקצועיים ובמקביל לעבוד עם התעשייה או סטארט-אפים, יצטרך להכיר את השפה הטכנולוגית. יש סטודנטים שזה מדבר אליהם יותר ויש שפחות. אני מאוד מאוד שמחה שהחוג לקח מישהו כמוני, שאיני קלינאית, לתוך הסגל. זה לא מובן מאליו בעיני.

מבחן או עבודה?

תלוי בקורס. בתואר ראשון בד”כ מבחנים. אני לא מתה על זה, אבל יש אילוצי זמן וכח אדם. אני מנסה להכניס עבודות אמצע, שיהיה להן ערך מוסף לסטודנטים. בתואר השני יותר קל להעריך סטודנטים באמצעות עבודה. בבניית העבודה אני מנסה שתסייע להם בתיזות ובפרוייקטים.

מרצה שהותיר בך חותם

לפני הרבה שנים לימד אותי אנטומיה, מרצה אגדי לאנטומיה, צאלי (בצלאל) רייכרד מאוניברסיטת תל אביב. בן אדם מבריק ומצחיק. הוא לימד את החומר בכזו כריזמה ואהבה. החיבור לתחום של התוכן והאהבה למקצוע ולהוראה…אני זוכרת את זה עד היום. הרבה חוש הומור, גישה אופטימית ונעימה לסטודנטים – אהבת אדם כזו. זה לא טריוויאלי, כי בכל זאת אחרי הרבה שנים אתה נשחק ובכל זאת הוא נשאר רענן ואנרגטי.

אם לא היית מרצה?

הצרה שלי היא שיותר מדי דברים מעניינים אותי. הגעתי ללמד כי השארתי דלתות פתוחות. עשיתי מסלול לא שגרתי: תואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני בפיזיותרפיה ואז דוקטורט במדעי השיקום במקגיל בקנדה. אני שמחה על הגיוון במקצוע – גם הוראה וגם מחקר, כולל יום בשבוע שבו אני נמצאת בשיבא, במחלקת שיקום ילדים. אני שמחה שמסלול החיים הוביל אותי לאקדמיה, ואם לא הייתי כאן אין לי מושג לאן הייתי מגיעה.